<h1>רבינו ירוחם נכ"ד ח"א</h1>
<h2>דף כ:</h2>
הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת לא נתן לה שום דבר ואם אמר הנייר שבין שטה לשטה שלי כגון שיש אותיות ארוכות כגון כף או קוף שנוגעו' מלמעלה למט' והוי ספר אחד דאי לאו הכי פשיטא דאינה מגורשת דהתורה אמרה ספר אחד ולא שנים ובין תיבה לתיבה עלתה בתיקו והרי היא ספק מגורשת. ואם אמר ע"מ שתחזיר לי כשר כי כבר התנה ובכל תנאי בעיא תנאי בדבר אח' ומעשה בדבר אחר ובכאן הכל בדבר אחד ולפיכך התנאי בטל והמעשה קיים פשוט בגטין.
<h2>דף כו:</h2>
אמר לסופר לכתוב גט לארוסתו לכשאשאנה אגרשנה וגרשה בו אחר שנשאה הרי זה גט פשוט ביבמו' וכתבו התו' ואף על גב דאמרי' דאינו גט התם מיירי שכתב בגט זמן הכתיבה ופסול שמא יאמרו גטה קוד' לבנה ולגמרי אינו גט ואף על גב דגט ישן כשר בדיעבד דהכא דכנסה ודאי איכא ביאה, והא דאמרינן הרי זה גט מיירי שכתב בו זמן הנתינה דאפילו גט ישן לא הוי. ועוד פשוט ובאשה דעלמא שאינה ארוסתו אינו גט מפני שאין בידו לגרשה פי' ואפי' כתוב בו זמן שאחר הגרושין ואם כנסה אינו יכול לגרשה בו ואם גרשה בו אינו גט.
<h2>דף ל.</h2>
המגרש את אשתו והתנ' אם לא אבא מכאן ועד שלשי' יום יהיה גט ובא והפסיקו מעבר הנהר ואמר ראו שבאתי הוי גט דאין טענת אונס בגטין ועוד שהיה לו להתנות מאחר שהיה אונס דשכיח כך פשוט בגטין והוי גט ואפי' שהנהר אינו רגיל בכך. התנה שאם לא אפייס אותה מכאן ועד שלשים יום יהיה גט ופייסה ולא רצתה להתפייס הוי גט שהיה לו לתת לה דבר גדול עד שתתפייס ואם תאמר לא היה בידו לתת לה אין טענת אונס בגטין פשוט. התנה אם מתי מחולי זה יהא גט ונפל עליו הבית או נשכו נחש וכיוצא בזה אינו גט ואם אמר אם לא אעמוד מחולי זה ונפל עליו הבית או נשכו נחש וכיוצא בזה נראה לפי מה שפירשו הסוגיא רש"י והתוספות בגטין שאינו גט כמו אותו דאם מתי דרישא אבל לפי התוספתא והירושלמי ומה שפירש ר"ח הסוגיא באם לא אעמוד וכו' הרי זה גט והרמב"ם פסק דרישא דאם מתי וכו' דאינו גט כמו שכתבתי ובסיפא דאם לא אעמוד וכו' דהוי ספק מגורשת. כתב רבינו תם דיש שלשה חלוקים בענין האונס בגטין. הא' יש אונ' דלא שכיח כגון ההיא דגטין הרי זה גטיך מהיום אם מתי ונפל עליו בית או נשכו נחש אינו גט ואפילו למאן דאמר אין אונס בגטין. השני אונסא דשכיח כגון דפסקיה מברא רוצה לומר שהפסיקו מעבר הנהר דהוה ליה להתנות כמו שכתבתי וזה אפילו למאן דאמר יש טענת אונס בגטי' אין לו טענת אונס דהוה ליה לאסוקי אנפשיה ומאחר שלא התנה איהו דאפסי' אנפשי' ואם הנהר אינו רגיל בכך הוי גט למאן דאמר אין טענת אונס בגטין וכבר קימא לן כוותיה והוי גט ואפילו הנהר אינו רגיל בכך. הג' שכיח ולא שכיח רוצה לומר דבר מצוי לפעמים כגון שחלה דלמאן דאמר אין טענת אונס בגטין הוי גט ולפי זה אף על פי שנאנס בכלן הוי גט זולתי בנפל עליו הבית או נשכו נחש. ויש שתי לשונות מרבא דכתובות ללישנא קמא אין טענת אונס וללישנא בתרא יש טענת אונס ופר"ח כלישנא קמא וכן הסכימו רוב הפוסקים.
<h2>דף לד.</h2>
גלויי דעתא בגטין כגון שאומר או עושה דברים שמגלה בהם שאין בדעתו שיהא גט אין זה שום דבר והגט גט עד שיבטל בפירוש כגון שנתן לשליח להוליך גט לאשתו ואמר' היא לשליח תניח לי הלילה ותבא למחר וחזר השליח לבעל וספר לו הדברים ואמר ברוך הטוב והמטיב רוצה לומר שנתן שבח לה' ב"ה שלא יכול השליח למחר לתת לה הגט כי אינו בטל מאחר שלא בטלו בפירוש אפילו שגלה דעתו וכן כל כיוצא בזה פשוט בגטין.
מודע' מאן דמסר מודעא אגיטא פירוש שהעידו עדי' שהיה נותן גט באונס הוי מודעא ובטל הגט ואפילו כפוהו ונתרצה ליתן גט אינו שום דבר עד שיבטל המודעא פשוט בערכין ובבתרא מפורש כי בגט אין צריכין עדי המודעא להכיר אונסו וכתב הרבי יונה ואפילו האונס שאמר לעדים היה שקר כבר גלה דעתו שאינו חפץ בגט פשוט בבתרא כי מודעא בפני שנים ואין צריך לו' כתובו ויש מפרשים ואם מסר מודעא ואמר בפניהם אף אם אבטלנה לא תהיה בטלה וכשנתן הגט בטל המודעא סתם אינו גט אבל כשנת' הגט בטל המודעא ומודעא דמודעא עד סוף כל מודעי הכל בטל וכן נראה מאותה דערכין שכשם שביטולו מועיל על מודעא אח' כך מועיל על כמה מודעי ועל כל התנאים שהתנה, וכן נהגו העולם. אבל הרמב"ם כתב בענין אחר שאם אמר גט שאכתוב לפלוני' אשתי בטל הוא וכל דבר שאבטל בו מודעא זו הרי הוא בטל וכתב הגט אחר כך ונתנו לה אע"פ שבטל המודעא קודם שיכתוב הגט הרי זה בטל אם כן מה תקנת דבר זה שיאמרו לו העדים קודם כתיבת הגט אמור בפנינו שכל הדברים שמסר שגורמין כשיתקיימו אותן הדברים לבטל זה הגט הרי הן בטלים והוא אומר הן ואחר כך אומר להם לכתוב ולחתום וליתן לה ולא יניחוהו לילך עד שיגיע הגט לידה כדי שלא יצא לבטלו ואין המוסר מודעא ואין המבטל מודעא צריכין וכו' ותמהו עליו כי לפי דבריו מה תקנה היא זו שמא מתחלה מסר מודעא למודעא והרא"ש כתב כי שמא כך פירוש דבריו כי מתחלה כתב אף על פי שבטל המודעא שהגט בטל היינו שבטל המודעא בסתם אבל מודעא דמודעא קיימת לפיכך אין ביטולו מועיל אבל כשאומרין לו אמור בפנינו שכל הדברים שמסרת שגורמין וכו' אז בטל כל מודעי דמודעי ומועיל הביטול. והתוספות כתבו כי המגרש אשתו מרצונו ולא בטל מודעא אין בו חשש דכיון דמרצונו נותן הגט אינו חשוד לקלקלה עד כאן. וכתב הרא"ש בתשובה אע"פ שמדין התלמוד נראה כך דאין צריכין העדים לידע אונסו חלילה כי לא נעשה כפשע הזה מימי השופטים אשר שפטו את ישראל דאם כן לא שבקת חיי לכל בריה שכל אדם שאומר לאשתו הרי זה גטיך על מנת שתתן לי מאתים זוז וכשתתן לו יביא עדים שקודם לכן בטל הגט לפניהם וחלילה מעשות זאת אם לא יתן אמתלאה לדבריו מאחר שלא ידעו העדים האונס וכן כתב לגבי מתנה כי דינם שוה וכתבתיו במישרים בנתיב מוכר או נותן באונס.
<h2>דף מו.</h2>
המוציא אשתו משום שם רע הרי זה לא יחזיר עולמית פירוש שיצא עליה שם זנות וכן אם הוציאה משום נדר לא יחזירנה לעולם משום קלקולה שמא נמצא הקול בדאי פירוש שקר ואחר שתנשא לאחר יאמר אלו הייתי יודע שהיה שקר או שהיה התר לנדר לא הייתי מגרשה אפילו היו נותנין לו מאה מנה ונמצא גט בטל ובניה ממזרין וכתבו בתו' לאו דוקא גט בטל אלא לעז בעלמא. וכן המוציא אשתו משום אילונית או משום שרוא' דם בשעת תשמיש וכיוצא בדברים אלו ואם נשאת האילונית לאחר והיו לה בנים ותובעת כתובתה אומרים לה שתיקותיך יפה מדבוריך שמא יאמר אלו הייתי יודע שתובעת ממני כתובה לא הייתי מגרשה פירוש כי מיירי בספק אילוני'. וכל אלו שאמרנו לא יחזיר כשאמר בשעת הגט משום שם רע אני מוציאך או משום נדר או משום אילונית וכפליה לתנאיה רוצה לומר כשגלה דעתו אמר כך משום שם רע אני מוציא' ואם לא היה השם רע לא הייתי מוציאך וכן בנדר וכן באילונית ואז חיישינן ללעז ועל כן אומרין לו בשעת הגט הוי יודע שלעולם לא תחזירנה ועל כן לא יוציא לעז מאחר שיודע שלעולם לא יוכל להחזיר דאי לא כפלי' לתנאיה כשגלה דעתו אלא שאמר משום שם רע או משום אילוני' אני מוציאך ולא יותר וכל שכן אם לא אמר כלום הרי זה יחזיר כי לא חיישינן אפילו ללעז מאחר דלא כפליה לתנאיה. ואפילו כפליה כמו שכתבתי דאמרינן לא יחזיר לא יהיה הגט בטל כשתמצא שקר שהרי לא הטיל תנאי בגט שאין הגט בטל אלא אם כן הטיל התנאי בגט שיאמר כך אם השם רע אמת יהא גט ואם לאו לא יהא גט אבל כשכפל גלוי דעתו כמו שכתבתי אין הגט בטל אלא יש בו לעז ועל כן לא יחזיר כמו שכתבתי כך פשוט בגטין וכן מוכח וכך כתבו התוספות והא דאמרין לא יחזיר ואם החזי' אינו מוציא כך פשוט ביבמות [כ"ה ע"א] על ההיא דשלח רבא בריה דרב הונא לרבה בריה דרב נחמן ילמדנו רבינו כנס מהו שיוציא וכו' וכן כתבו התוספות ועוד פשוט בגטין והא דאמרינן משום נדר לא יחזיר כשנדרה היא אבל נדר הוא יחזיר כגון שאמ' יאסרו כל פירו' שבעולם עלי אם איני מגרשך וגרשה יחזיר אבל הרמב"ם בהלכות גרושין בפ"י לא הזכיר כלל כפליה לתנאיה וגם נר' מדבריו שהגט בטל ובניה ממזרים שהביא בריתא דרבי מאיר כצורתה ותמהתי על זה כי סוגית הגמרא הכי מסיק רבא כרבי מאי' והוא פסק כרבי מאיר דבעי' תנאי כפול בין בקדושין בין בגרושין בין בדיני מקח וממכר וכל שכן הכא כי בגלוי דעתא לא כפליה שיהא הגט בטל וגם הרי"ף נראה שלא פירש גט בטל ובודאי יש חלוק בין זה הגלוי דעתא לומר שיהא כמו תנאי כמו שאנו אומרים בההוא דזבין נכסי אדעתא למיסק לארץ ישר' ובין שטר מברחת' וכיוצא בהן דסאגי בגלוי דעתא כמו שפירשו בתוספו' ואולי שדע' הרמב"ם כדכתבי רבוותא דאין הלכה כרבי מאיר בזה אלא כרבי יהודה ואין צריך לכפול תנאו אף על גב דהלכתא כוותיה בעלמא דבעי' תנאי כפול אבל תמהתי על מה שכתב גט בטל ובניה ממזרים.
<h2>דף עג.</h2>
המגרש את אשתו והתנ' אם לא אבא מכאן ועד שלשי' יום יהיה גט ובא והפסיקו מעבר הנהר ואמר ראו שבאתי הוי גט דאין טענת אונס בגטין ועוד שהיה לו להתנות מאחר שהיה אונס דשכיח כך פשוט בגטין והוי גט ואפי' שהנהר אינו רגיל בכך. התנה שאם לא אפייס אותה מכאן ועד שלשים יום יהיה גט ופייסה ולא רצתה להתפייס הוי גט שהיה לו לתת לה דבר גדול עד שתתפייס ואם תאמר לא היה בידו לתת לה אין טענת אונס בגטין פשוט. התנה אם מתי מחולי זה יהא גט ונפל עליו הבית או נשכו נחש וכיוצא בזה אינו גט ואם אמר אם לא אעמוד מחולי זה ונפל עליו הבית או נשכו נחש וכיוצא בזה נראה לפי מה שפירשו הסוגיא רש"י והתוספות בגטין שאינו גט כמו אותו דאם מתי דרישא אבל לפי התוספתא והירושלמי ומה שפירש ר"ח הסוגיא באם לא אעמוד וכו' הרי זה גט והרמב"ם פסק דרישא דאם מתי וכו' דאינו גט כמו שכתבתי ובסיפא דאם לא אעמוד וכו' דהוי ספק מגורשת. כתב רבינו תם דיש שלשה חלוקים בענין האונס בגטין. הא' יש אונ' דלא שכיח כגון ההיא דגטין הרי זה גטיך מהיום אם מתי ונפל עליו בית או נשכו נחש אינו גט ואפילו למאן דאמר אין אונס בגטין. השני אונסא דשכיח כגון דפסקיה מברא רוצה לומר שהפסיקו מעבר הנהר דהוה ליה להתנות כמו שכתבתי וזה אפילו למאן דאמר יש טענת אונס בגטי' אין לו טענת אונס דהוה ליה לאסוקי אנפשיה ומאחר שלא התנה איהו דאפסי' אנפשי' ואם הנהר אינו רגיל בכך הוי גט למאן דאמר אין טענת אונס בגטין וכבר קימא לן כוותיה והוי גט ואפילו הנהר אינו רגיל בכך. הג' שכיח ולא שכיח רוצה לומר דבר מצוי לפעמים כגון שחלה דלמאן דאמר אין טענת אונס בגטין הוי גט ולפי זה אף על פי שנאנס בכלן הוי גט זולתי בנפל עליו הבית או נשכו נחש. ויש שתי לשונות מרבא דכתובות ללישנא קמא אין טענת אונס וללישנא בתרא יש טענת אונס ופר"ח כלישנא קמא וכן הסכימו רוב הפוסקים.
<h2>דף עד.</h2>
הרי זה גטיך ע"מ שתתן לי מאתים זהובים הרי זו מגורשת והיא תתן פירוש תנאי הוי והיא תתן ותתקיים התנאי וכשתקיימנו אינה צריכה הימנו גט שני דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דאמי והרי היא מגורשת ואע"פ שנקרע הגט או נאבד קודם שנתנה אינה צריכה גט שני ומכל מקום לא תנשא לאחר עד שתתן פירוש ואם נשאת לא תצא ואסורה ליבעל לו עד שיתקיים התנאי. ולקמן אכתוב דינו בכלל תנאי הגט. ואם נתנם לו בין מדעתו בין בעל כרחו הוי נתינה ודוק' בפניו פשוט בגטין ובקדושין ועוד פשוט בגטין ואם אמר ע"מ שתתני לי מכאן עד שלשי' יום ונתנה בתוך ל' יום מגורשת ואם לאו אינה מגורשת ולי ולא ליורש משמע שאם מת ונתנה ליורשיו אינו גט כלל וכתב הרמב"ם שאם מת תוך ל' יום אינו גט שהרי לא נתקיי' התנאי ואם לא קבע לה זמן שתתן המאתי' זוז ומת קוד' שנתנ' אינה יכולה ליתן ליורשיו שלא התנ' אלא שתתן לו ולא בטל הגט שהרי לא קבע לה זמן ולפיכך אף על פי שנאבד הגט או נקרע קודם שימות הרי זו מגורשת ולא תנשא לאחר עד שתחלוץ עד כאן לשון הרמב"ם. ומה שכתבתי אם נתנה בעל כרחו כך פסק בעל העטו' בשם רבי' האיי דהלכתא כלישנא בתרא אבל הרמב"ם כתב דהוי ספק מגורשת. ועוד פשוט ואם אמר לה אחר כך מחולין ליך המאתים זוז לא הוי גט כי דוקא קאמר שתתן לו מאתי'. ע"מ שתתן לי אצטלתי או חפץ פלוני ונאבד דוק' קאמר לה ואינה נותנת לו דמיה פשוט וכתב הרא"ש כי יראה בעני' אצטלתו דאם מדעתו (נתן) [נתנה] לו דמי האצטלא יכול למחול והוי גט וכן נראה מהרב רבינו משה בר מיימון שכתב דאינו גט עד שתתן אותו כלי או שיבטל התנאי.
<h2>דף עה.</h2>
הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת לא נתן לה שום דבר ואם אמר הנייר שבין שטה לשטה שלי כגון שיש אותיות ארוכות כגון כף או קוף שנוגעו' מלמעלה למט' והוי ספר אחד דאי לאו הכי פשיטא דאינה מגורשת דהתורה אמרה ספר אחד ולא שנים ובין תיבה לתיבה עלתה בתיקו והרי היא ספק מגורשת. ואם אמר ע"מ שתחזיר לי כשר כי כבר התנה ובכל תנאי בעיא תנאי בדבר אח' ומעשה בדבר אחר ובכאן הכל בדבר אחד ולפיכך התנאי בטל והמעשה קיים פשוט בגטין.
<h2>דף עה:</h2>
הרי זה גטיך ע"מ שתשמשי את אבא ע"מ שתניק את בני אף על פי שאמר כך בסתם כיון ששמשה אותו יום א' או שהניקה הבן יום א' תוך השתי שני' של יניקה הרי זה גט אבל אם הניקתו זה היום לאחר השתי שנים אינו גט פשוט וכן כתב רי"ף והרמב"ם וכמה פוסקים. וי"מ כרבא דיש הפרש בין סתם למפרש דאם אמ' בסתם על מנת שתשמשי את אבא או שתניק את בני ישמש אותו עד יום מיתתו ותניק הבן עד שיהיה ב(י)ן ב' שנים שהוא זמן יניקתו ואם פירש שתשמש את אבא או שתניק יום א' הכל לפי תנאו וכן כתב הרמ"ה והרא"ש. ועוד שם מת הבן או האב הרי זה גט פרש"י אחר הנקה ושמוש וכן נראה עקר וכן כתב הרמב"ם דאם מת קודם הנקה או קודם שמוש דאינו גט. ועוד פשוט ע"מ שתשמשי או שתניקי ב' שנים ומת האב או הבן או שאמר האב אי אפשי שתשמשני אפילו בלא הקפדה פי' שהיא לא הכעיסתו שלא נשאר בעבורה וכל שכן בהקפדה אינו גט וכן פסקו רוב הפוסקים ולפר"ת ור"י שפסקו בכל מקו' כרשב"ג אם לא נשאר בעבורה שאין העכבה מצדה הרי זה גט וראשון נראה עקר. ובזה ע"מ מחלקת בגמרא אם צריך לקיים התנאי מאחר שלא כפל תנאו או אין צריך כי כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דאמי ומחלקת הפוסקים בזה כתבתיו למעלה בתנאי הגט.
<h2>דף עו.</h2>
צריך ליזהר בכל התנאים שיהיו כתנאי בני ראובן ובני גד תנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה ושלא יהיה התנאי בדבר א' ומעשה בדבר אחר כגון על מנת שתחזיר לי הנייר כמו שכתבתי למעלה פשוט. וכבר כתבתי במישרים דיני התנאים במשא ומתן ומחלוקת הפוסקים בע"מ ובמעכשיו וכל אחד אם בעינן תנאי כפול כי לפי דעת התוס' ובה"ג אפילו במעכשיו ובעל מנת בעינן כל אלו התנאים שכתבתי. וכן כתב הרמב"ן וכתב דצריך תנאי שאפשר לקיימו על ידי שליח. וכן פי' ר"ח ובכל אחד, ובאם בלא מעכשיו לא בעי' תנאי כפול לפי דעת הרמב"ן אבל ר"ח פי' כי בכלן צריך כל מה שכתבתי. ורי"ף כתב בתשובה דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דאמי בין באיסור' בין בממונא ולא בעי' תנאי כפול בע"מ וכל שכן במעכשיו וכן כתבו רב האיי והראב"ד וכתבו כי באם צריך תנאי כפול. וכן כתב הרמב"ם דכל האומר מעכשיו אין צריך לכפול התנאי ולא להקדים התנאי למעשה לא אף על פי שהקדים המעשה תנאו קיים אבל מ"מ צריך התנאי בדבר שאפשר לקיימו שאם התנה בדבר שאי אפשר לקיימו הרי זה כמפליג בדברים ואין כאן תנאי והרמ"ה וקצת מן הפוסקים כתבו כי באיסור' לא בעינן תנאי כפול כי דוקא בממונא בעינן תנאי כפול.
אמר לה בפני ב' קודם שמסר לה הגט ברצוני לתת גט לאשתי ע"מ שתשמשי את אבא שתי שני' וחזר ואמר לה בפני שנים בשעת מסירה על מנת שתתני לי מאתי' זוז לא בטלו דבריו האחרונים את הראשונים אלא אם רצתה לשמש תשמש ואם רצתה ליתן מאתים זוז אי זה מהם שתרצה תעשה פי' כי אם מסר הגט בפני ב' הראשונים כשהתנה התנאי הראשון שוב אינו מעלה ומוריד התנאי הב' וכן נראה מפרש"י וכן כת' רי"ף בתשו' דמשהגיע גט לידה במעכשיו או בעל מנת אינו יכול לבטל ולא להוסיף על תנאו אלא מקיימת תנאה ומגורשת למפרע. וכתב הרמב"ן ומה שפרש"י וחזר ואמר בפני ב' אחרים תנאי אחר ומסרו לה אינו ר"ל שבשעת המסירה אמר התנאי האחר דא"כ התנאי האחרון שבשעת המעשה עקר ובטלו דבריו הראשונים אלא ר"ל שאמר בפני הראשונים אני רוצה ליתן לאשתי גט ע"מ כך ובפני ב' אחרים קודם מסירה אמר אני רוצה לתת לה גט ע"מ כך ר"ל תנאי אחר ואחר כך מסרו לה בפני כלם סתם. ועוד פשוט ואם אמר לה בפני ב' ע"מ שתתני לי מאתים זוז קודם מסירה כמו שפירשתי ובשעת מסירת הגט אמר ע"מ שתתני לי שלש מאות זוז בטלו דבריו האחרונים את הראשוני'. ובאותה של מעלה שכתבתי שלא בטלו ואי זה מהן שתרצה תעשה אם אין כי אם עד אחד מהתנאי הראשון וכן עד א' בתנאי השני אינם מצטרפין ואין כאן תנאי ואם הגט יוצא מתחת ידה יתקיים בחותמיו או אם נמסר בשני עדים והא' מעיד על תנאי ועד אחר על התנאי הראשון אין כאן תנאי כלל פשוט. והרמב"ם פי' אותה כלה שנתרצו שניהם לשנות התנאי והכל היה בפני עדים הראשוני' ואינו צריך לחזור וליטלו הימנה וליתנו לה פעם אחרת בתנאי האחרון ולפי' בע"מ שתשמשי ובע"מ שתתני לי מאתים זוז רצתה משתמשת רצתה נותנת דברצונה תלה הדבר ובע"מ שתתני מאתי' זוז ובע"מ שתתני שלש מאות זוז כיון שקבלה לתת שלש מאו' זוז בטל תנאי המאתי'. וכן כתב רי"ף בתשובה שאם נתרצו שניהם דיכולין להוסיף ולגרוע על תנאם כאשר אכתוב. כתב רי"ף בתשוב' שאפי' התנה במעכשיו או בעל מנת אם נתרצו שניה' לבטלו או להוסיף על תנאו הרשות בידם. וכן כתב הרמב"ם וכתב ה"מ בדבר שבידו או בידה התנאי אבל בהרי זה גטיך אם מתי לכשתתקיים התנאי הרי זו מגורשת למפרע ואפילו בטלו אותו שניהם ע"כ. וכן כתבו הגאונים שאם בטל התנאי כגון שאמר אם לא אבא עד זמן פלוני יהא גט ובטלו תוך הזמן מותרת לינשא לאלתר ואינה צריכה להמתין עד שיגיע הזמן דבביטול התנאי חל הגט למפרע משעת נתינה כאלו הגיע זמן התנאי ונתקיים.
הרי זה גטיך אם לא באתי מכאן ועד שלשים יום ממקום פלוני שאני הולך והלך אם נכנס לתחום אותו מקום וחזר תוך שלשים יום אינו גט אבל אם לא נכנס לתחומה וחזר תוך שלשים יו' ואחר כך הלך לו פעם אחרת לאותו מקום פלו' ולא חזר תוך שלשים הרי זה גט כי מאחר שהתנה ממקום פלוני צריך שיחזור תוך שלשים יום אחר שיכנס לתחומה וכן כל כיוצא בזה פשוט. הרי זה גטיך אם אעבור מכנגד פניך שלשים יום ולא קיים התנאי בענין שהגט קיים אף על פי שבא אצלה הרי זה גט ולא חיישינן לגט ישן כדלקמן שהרי לא נתייחד עמה ולא חיישי' שמא פייס הקטטה שביניהם פי' שיבא הבעל ויערער ויאמר נתייחדתי עמה ופייסתיה כי מיירי שאמר לה בשעת התנאי שתהיה נאמנת היא לומר שלא נתייחד ולא פייס ולאחר לא תנשא עד שלשים יום פשוט.
<h2>דף עו:</h2>
הרי זה גטיך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת תוך הי"ב חדש אינו גט כי רצה לומר שיהא גט אחר י"ב חדש ואין גט לאחר מיתה אבל אם אמר מעכשיו ומת בתוך י"ב חדש הרי זה גט ולא חיישינן שמא בא ופייס תוך הזמן דמיירי שאמר לה בשעת התנאי שתהיה נאמנת לומר לא נתייחד ולא פייס כמו שכתבתי פשוט. וכן פירשו ר"ח ורי"ף דהא דאמרינן באומר תהא נאמנת וכו' דמתני אמתני' וכל שכן אברייתא באותה שכתבתי למעלה כדאמרינן בגמרא אבל הרמב"ם כתב כלישנא דמתני אברייתא ולא אמתני' כי בזאת שהיא במשנה לא חיישינן שמא בא ופייס וכת' כך הרי זה גטיך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש אין חוששי' שמא בא בסתר שאין דרך בני אדם לבא בצנעא ואם תם הזמן שקבע לו ולא בא הרי זו מגורשת. ועוד שם בעיא ולא איפשיטא אם מתירין אותה לינשא מיד כשמת או אחר י"ב חדש ואזלי' לחומר' ואין מתירין אותה לינשא תוך י"ב חדש אם לא על ידי חליצה ואם נשאת לא תצא וכן הורו גדולי המורים. וכן נראה מרי"ף אף על פי שכתב בסתם מתניתין דלא תנשא. ועוד פשוט ואם אמר לה הרי זה גטיך לכשתצא חמה מנרתקה ומת בלילה אינו גט כי ר"ל אחר שתצא יהא גט וכן כל כיוצא בזה. פי' אם אמר לכשלא אבא לאחר י"ב חדש ואם אמר על מנת שתצא חמה הרי הוא כמו מעכשיו ואם מת בלילה הרי זה גט ואם אמר אם תצא הרי הוא כמו אם מתי ר"ל לאחר שתצא יהא גט ואם מת בלילה אינו גט פשוט. ומעשה בא' שנתן גט לשליח קבלה שהיה רחוק מאשתו והתנה עליו שאם יבא הבעל לעיר שאשתו שם ויתראה בפניה ובפני עדים לזמן פלוני ואם לא תהיה היא מצויה בעיר שיראה לפני אחד מן הזקנים בעדים ותם הזמן שקבע ולא בא ואמרו הזקנים והאשה שלא נתראה לפניהם תוך אותו זמן והורה שהית' מגורשת כדברי הרמב"ם וכן הורה הר' דוד הכהן. אמר אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש תכתבו ותתנו גט לאשתי או אם אמ' כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש בכל אלו השתי לשונות משמע שיכתבו ויתנו לאחר י"ב חדש, ואם כתבו תוך י"ב חדש ונתנו לאחר י"ב חדש אינו גט כי לא צוה כן. כתבוהו ונתנוהו לאחר י"ב חדש כמו שאמ' הוא ומת אם גט קודם למיתה הרי זה גט ואם לא ר"ל שקדם מיתה לגט אינו גט ואם אינו יודע אי זו קדם מגורשת ואינה מגורשת פשוט.
לשון הרמב"ם בגרושין [פ"ח ה"א] המגרש על תנאי אם נתקיים התנאי הרי זו מגורשת ואם לא נתקיי' אינה מגורשת וכבר ביארנו בפ"ו מהלכות אישות משפטי התנאים כלם ושם נתבאר שהמגרש על תנאי כשתקיי' תנאו תהיה מגורשת בשעה שיתקיי' לא בשעת נתינת הגט לפי' יש לבעל לבטל הגט או להוסיף על תנאו או להתנות תנאי אחר כל זמן שלא נתקיי' התנאי הראשון ואפילו שהגיע הגט לידה אינה מגורשת ואם מת הבעל או נאבד הגט או נשרף קודם שיתקיים התנאי אינה מגורשת. ולכתחלה לא תנשא עד שיתקיים התנאי ואם נשאת לא תצא אלא אם כן לא נשאר בידה לקיימו שהרי בטל התנאי ושם נתבא' שאם אמר לה הרי את מגורשת מעכשיו או מהיום על תנאי כך וכך או שאמר לה הרי את מגורשת ע"מ כך וכך כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת משעת נתינת הגט לידה, לפי' אינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על תנאו משיגיע הגט לידה ואם נאבד או נשרף אפי' מת הבעל קודם שיתקיים התנאי הרי זו מקיימת התנאי אחר מותו וכבר נתגרשה משעת נתינת הגט לידה, ויש לה להנשא לכתחלה אף על פי שעדין לא נתקיים התנאי ואין חוששין שמא לא יתקיים הואיל והיה התנאי במעכשיו או בעל מנת עכ"ל.
<h2>דף עז.</h2>
אמר אם לא באתי לאחר היובל נותנין שבוע פי' שמטה לאחר היובל. אמר לאחר שבוע נותנין שנה אמר לאחר שנה נותנין חדש אחר השנה אמר לאחר חדש נותנין שבת פי' כל ימי השבוע אחר החדש אמר לאחר שבת נותנין ג' ימים אחר השבת כי א' בשבת וב' בשבת וג' בשבת נמשכין אחר השבת וד' וה' וו' נמשכין קודם השבת כדאמרי' בהבדלה פשוט. ופרש"י דמיירי שנתן לה הגט ואמר לה אם לא באתי אחר שבוע זו שנותנין לו שנה כלומ' שאינו גט עד שתעבור כל שנה שמינית וכן אחר השנה חדש ואחר החדש שבת ואחר השבת יום א' וב' וג' ור"ח פי' שאמר לה הרי זה גטיך לאחר שבוע אינה מתגרשת עד שתעבור שבוע ושנה שמינית והרמב"ם פירש שאמר להם כתבו ותנו גט לאשתי לאחר השבוע אין כותבין אלא עד שנה שאחר השבוע וכן כלם פי' כשאמר כתבו. והרא"ש תפש עקר פי' רש"י. ועוד שם בגמרא דאמר רב לאחר הרגל נותנין לו שלשים יום ולית הלכתא כוותיה. ופי' כל אח' כמו שפירשתי אותן למעלה וכתב ר"ח דאפי' לא עברו עליו אלא ט"ו יום דיו, ונר' שחלק הל' יום כמו ג' ימי השבוע כמו שכתבתי למעלה. וכת' הרמב"ם ואם אחרו הזמן שאמר ואחר כך כתבו ונתנו לה כגון שאמ' להם לאחר חדש זה והם כתבו ונתנו לה לאחר ב' שבתות מחדש שני הרי זה פסול. אפילו דאינו גט פסלה לכהונה דכתי' ואשה גרושה מאישה לא יקחו אפי' לא נתגרש' אלא מאישה ואסור' לכל אדם ואפי' דאינו גט פסלה דריח גט פוסל לכהונה ע"כ.
<h2>דף פב.</h2>
הרי את מגורשת ממני ומותרת לכל אדם חוץ מפלוני או חוץ לפלוני אינו גט כלל ובלבד שלא יהיה עליה ערוה כדלקמן וכיצד יעשה יחזור ויטלנו הימנה ויחזור ויתנהו לה ויאמר הרי את מותר' לכל בלא חוץ, ומ"מ בחוץ שאמר לה פסלה לכהונה מיד ואפילו אמר לה הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם שאינו גט פסלה לכהונה דריח גט פוסל לכהונ'. ולקמן אכתוב אם כתב חוץ בפנים כיצד דינו או אם אמ' לה חוץ על פה קודם התורף. אבל אם התנה על מנת שלא תנשאי לפלו' הרי הוא כשאר תנאים והרי היא מגורשת ולא תנשא לאותו פלוני, ואף על פי שנשאת לאחר אחר שגרשה זה ונתאלמנה או נתגרשה ממנו אסורה לינשא לאותו פלו' פשוט. וכתבו התו' כי הוא הדין בעל מנת שלא תבעלי כמו בע"מ שלא תנשאי כי דין אח' להם בכל וכן עקר וכן פסק רי"ף ויש מן הפוסקים שכתבו כי אפילו בע"מ כלומר שלא תנשאי לפלוני חיישינן להחמיר.
<h2>דף פב:</h2>
הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר לראובן ושמעון כבר התיר מה שאסר ולא אסר מה שהתיר, פי' שלא חזר ממה שאמר הרי את מותרת לכל אדם והנה התי' מה שאסר פי' ראובן ושמעון ולא נשאר כאן חוץ כלל ומגורשת. אבל אם אמ' בחזרה לראובן ולא אמ' לשמעון או שאמר לשמעון ולא אמר לראובן הנה דוקא קאמר ולא חזר אלא מא' מהם ונשאר החוץ באח' ואינה מגורשת כי יש כאן חוץ. אבל אם אמר בחזרה אף לשמעון עלתה בתיקו בגמ' וכל תיקו דאיסורא לחומר' דמספקא לן אם רצה לומר לראובן אני חוזר להתירה ואפילו לשמעון ואין כאן חוץ ומגורשת או שמא לשמעון דוקא חזר להתירה ולא לראובן, ורבות' שאמר אף חוזר לכ"ע פירו' למה שאמר הרי את מותרת לכל אדם ורוצה לומר אפילו לשמעון תהא מותרת כמו לכל אדם ואזלינן לחומרא והוי ספק מגורשת כל זה פשוט בגטין. וכל זה לפי' רבינו חננאל ורש"י שפירשו כי בעית רב אשי מאף הוא כמו את"ל לבעית הגמר' כשאמר בחזרה לראובן לחוד או לשמעון לחוד כי דוקא קאמר ונשאר בו חוץ כמו שכתבתי ולא עלתה בתיקו כי אם בעית רב אשי מאף לשמעון והרמב"ם כתב כי עלתה בתיקו כמו כן הבעיא דכשאמר בחזרה לראובן לחוד או לשמעון לחוד והוי ספק מגורשת כמו בעית רב אשי ולא איפשיטא אלא הראשונה כשחזר ואמר לראובן ושמעון שפשוט עלה בגמרא את"ל שהתיר מה שאסר כמו שכתבתי והרי היא מגורשת ודאי אבל השתי בעיות אחרו' האחרונות עלו בתיקו והויא ספק מגורש' בשתיהן.
<h2>דף פג:</h2>
על מנת שלא תשתי יין כל ימי חייכי אין זה גט אבל כל ימי חיי או חיי פלוני הרי זה גט שאולי ימו' הוא ותהיה מותרת לשתות יין פשוט וכתבו התוס' כי מותרת לינשא מיד ולא חיישינן שמא תשתה ונמצאת אשת איש למפרע והולד ממזר וכן עקר. כלל התנאים של גט כי כל דבר שהוא בידה לקיימו תנשא מיד ולא חיישינן שמא לא תקיים התנאי ונמצא גט בטל והולד ממזר כגון על מנת שלא תנשאי לפלו' כי אינה מקודש' אלא לרצונה וכגון שלא תשתי יין ושלא תלכי לבית אביך וכיוצא בזה, אבל בדבר שאינו בידה כגון על מנת שתתני לי מאתים זוז שכתבתי למעלה שמא תאנס ולא תתן לא תנשא עד שתקיים התנאי פ' ואם נשאת לא תצא ואסורה ליבעל עד שתקיי' התנאי, וכן על מנת שלא תבעלי לפלוני שמא תבעל לו באונס כמו שכתבתי וכן כל כיוצא בזה כך כתבו התוספ' בגטין פשוט וכן כתב בה"ג וכן עקר וי"מ כי כל תנאי שאולי תעבור על התנאי אפילו שבידה לקיימו לא תנשא, וראשון עקר. ועוד בתוספות כי על מנת שלא תלכי לבית אביך אם אמר לה על מנת שלא תכנסי לבית אביך דאפשר שיעבור התנאי מעליה שימות האב או שיתן או ימכור הבית שתהא מותרת ליכנס אחר כך הרי זו מגורשת כי כל תנאי שאפשר שיעבור מעליה הרי זה גט כגון על מנת שלא תשתי יין שאפשר שישפך אפילו לא הותרה במה שאסרה פי' שלא עבר התנאי או שלא תעלי לאילן זה שאפשר שיקצץ או שלא תעלי לכותל זה שהוא מצוי שיפו', אבל אם אפשר שלא יעבור מעליה כל ימי חייה אין זה כריתות כגון שלא תלכי לבית אביך פירו' שלא תלכי לשום אחד ממשפחת בית אביך כמו כי אם אל משפחתי ואל בית אבי או שלא תכנסי לבית זה של אביך דבית אינו מצוי ליפול. ולפי זה על מנת שלא תבעלי לפלוני מיירי אפי' אין בו זמן מאחר דאפשר שיעבור התנאי מעליה שימות זולתי דחיישי' שמא תבעל לו באונס כמו שכתבתי אבל י"מ שכתבו שאפילו שיעבור התנאי מעליה אין זה כריתות ואפילו אם אמר לה על מנת שלא תשתי יין זה ונשפך היין אין זה כריתות. ולפי זה אם אמר על מנת שלא תבעלי לפלוני וכיוצא בו אין זה כריתות אלא אם אמר עד זמן פלוני הרי זה גט, וכן נראה דעת הרמב"ם כמו שכתבתי. וכל דבר שבידו לקיימו או בידה ואינה יכולה היא להכחישו או הוא אינו יכול להכחישה או בכל התנאים כגון שהתנה על מנת שתתני לי כך ומי נאמן בלא עדים תמצאנו בדין קדושין נתיב כ"ב ח"ד בדין כל תנאי שבידו לקיימו.
התנה כך היום אי את אשתי ולמחר את אשתי כיון שפסקה פסקה ר"ל כיון שנתגרשה היום הרי היא מגורשת מכל וכל פשוט, ולשופרי דשטרי כתבי מן יומא דנן ולעלם כאשר תמצא בכתיבת הגט וכן פרש"י וכן התוס' אבל הרמב"ם כתב דאינה מגורשת אף על פי שהיום כרת בינו לבינה לפי' כותבין בגיטין מהיום ולעולם ע"כ בגרושין [פ"ח הי"ב]. ונראה דעתו כי מאחר דאמרי' בגמרא ולעלם לאפוקי מה דבעא מיניה רבא מרב נחמן היום אי את אשתי ולמחר את אשתי שאם לא כתב ולעלם והתנה כך שאינה מגורשת, ולפוסקים אחרים לא אמר לאפוקי אלא לשופרי דשטרי וכן נראה עקר.
<h2>דף פד.</h2>
ע"מ שתנשאי לפלוני הרי זו לא תנשא לו גזי' שמא יאמרו נשותיהן נותנין במתנה זה לזה ואם נשאת לא תצא ולאחר לא תנשא שהרי לא נתקיים התנאי שצריכה לינשא לאותו פלוני ואם נשאת לאח' הולד ממזר פשוט.
כל המתנ' בגט בדבר שאי אפש' לקיימו כגון שתעלי לרקיע או שתרדי לתהום או שתעבורי הים הגדול ברגליך התנאי אינו כלום והמעשה קיים והרי היא מגורשת וכן כל כיוצא בזה פשוט. על מנת שתאכלי בשר חזיר הרי זה תנאי דאפשר שתאכל ותלקה ואינו מתנה על מה שכתוב בתורה שאינו מוכרח שתאכל היא שאם תרצה לא תאכל ולא תתגרש וכן על מנת שתבעלי לפלוני אם נתקיים התנאי הרי זה גט ואם לאו אינו גט שהרי בידה הוא לקיימו שתתן לו שוחד לאותו פלוני. אבל ע"מ שתבעלי לאבא או לאביך אינו תנאי כלל והרי הוא כמו שתעלי לרקיע כי אינו בידה לקיימו שאפילו שתרצה היא לא ירצו הם לעשו' עבירה פשוט.
ועוד פשוט ע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך לא חיישינן שמא תבעל ומותרת להנשא מיד וכתבו התוס' [פ"ב ע"ב ד"ה שרבי] כי בע"מ שלא תבעלי לפלו' לא תנשא לכתחלה כי אינו בידה לקיים כי שמא תבעל לו באונס ונמצא גט בטל ובניה ממזרים ורש"י כתב דאינו גט אבל בע"מ שלא תנשאי לפלוני בידה הוא כי אינה נשאת אלא לדעתה והכי איתא בתוספ'. והרמב"ם כתב כי בע"מ שלא תנשאי לפלוני לעולם אינו גט כמו בע"מ שלא תשתי יין לעולם אבל בע"מ שלא תנשאי לפלוני עד חמשים שנה או עד זמן קצוב הרי זה תנאי כמו ביין ובשאר התנאים ע"כ. וכן נראה מסוגיית הגמרא כי דינו כשאר תנאים דעלמא.
<h2>דף פד:</h2>
כתב חוץ מפלוני בתוך הגט בין לפני התורף בין לאחר התורף ומחקו ונתנו לה בפני עדי מסירה ואמר הרי את מותרת לכל אדם בלא חוץ הרי זו ספק מגורשת. ואם אמר על פה אחר שכתב הסופ' התורף חוץ מפלוני ולא נכתב בגט וחזר ואמ' בפני עדי מסירה הרי את וכו' בלא חוץ הרי זה גט כשר אבל אם אמר על פה חוץ מפלוני קודם שכתב הסופר התורף אפילו שלא נכתב בגט אף על פי שחזר ואמר בפני עדי מסירה הרי את וכו' בלא חוץ הרי זו ספק מגורשת ולפיכך משתקין הבעל שלא יאמר שום תנאי עד שיכתו' התורף פשוט. פרש"י בתנאי הפוסל בגט אפילו נתקיים התנאי כגון על מנת שתתן לי מאתי' זוז וכיוצא בו, ותמהו עליו וכתבו בתוס' דתנאי הפוסל בגט כגון שלא נתקיים התנאי וחזר ומחקו דגזרו רבנן שלא יועיל מחיקה אטו חוץ וזה כשכתבו לפני התורף כמו שכתבתי, ותנאי רוצ' לומ' ע"מ על פה אינו פוסל כלל ואפילו אמרו לפני התורף כמו שאינו פוסל אפי' בשעת נתינת הגט. זה כלל בכתיבת התנאי' כל תנאי שנכתב בגט אחר התורף אם היה כשר אם אמרו ע"פ פי' בשעת נתינת הגט כגון ע"מ וכיוצ' בו כשר לכותבו אחר התורף ואם כתבו ומחקו ובפני עדי מסירה נתנו בלא תנאי כשר, ואם היה פסול אם אמרו על פה כגון חוץ וכיוצא בו פסול אם נכתב בפנים ואפילו נמחק כמו שכתבתי, אבל כל תנאי שנכתב קודם התורף פסול ואפילו שכשר אם אמרו על פה כגון על מנת וכיוצ' בו פשוט. ובכתיבת הגט כתבתי מה נקרא תורף מן הגט או טופס.
<h2>דף פה.</h2>
כבר אמרנו כל מי שהתנה חוץ מפלוני דהוי שיור ואינה מגורשת. ויש חוץ דלא הוי שיור ויש חוץ דהוי שיור ואינה מגורשת ויש חוץ שהיא ספק מגורשת, כיצד אמר לה הרי את מגורשת ממני ומותרת לכל אדם חוץ לאבא ולאביך ולעבד ולנכרי וכן בכל חייבי כרתות ובכל אותן שאין קדושין תופסין בהן אין החוץ כלום ולא הוי שיור והוי מגורשת, אבל אם אמר הרי את מגורשת ממני וכו' חוץ מאלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וכן כל חייבי לאוין וכל אותן שקדושין תופסין בהן אפילו שהם בעבירה הרי זה שיור ואינה מגורשת וגרושה שאמרנו פי' הרא"ש דלרבותא נקטיה אפילו שהיתה גרושה קודם שנשאה זה שבלתי תנאו ובלתי גטו היתה אסורה לו אפילו הכי הוי שיור ואם אמר חוץ מקדושי קטן לגרסת רוב הפוסקים הוי שיור ואינה מגורשת ולגרסת ר"ח הוי ספק מגורשת, ואם אמ' חוץ מן הנולדים חוץ מבעל אחותך חוץ מזנותיך ר"ל שלא תזנה חוץ מהפר' נדריך שיהא ברשותי חוץ משלא כדרכה חוץ מתרומתך חוץ מירושתך שאירשך אני חוץ מקדושין בשטר כל אלו ספק מגורשת וחוץ מתרומתך פרש"י שאם תנשא לכהן שלא תהיה קנין כספו לאכול בתרומה, והתוס' פירשו שאם היה המגרש כהן שישאר לו בה קנין כספו שתאכל היא בתרומה ואפילו אחר גרושין פשוט.
<h2>דף פח:</h2>
גט מעושה רוצה לומר שאנסוהו לגרש אם ישראל רוצה לומר אם בדיני ישראל אנסוהו כשר ודוקא שאנסוהו ב"ד כגון אותן שאמרו שכופין אותם להוצי' או שהית' אסור' עליו אבל אם אנסוהו שלא כדין הגט פסול ופוסל בכהונה ומעשי' פירוש כופין להוציא בבבל וכן בחוצה לארץ אף על פי שהם דייני הדיוטות שאינן מומחין כי שליחותייהו דאותן דארץ ישראל קא עבדי מידי דהוה אהודאות והלואות כמו שכתבתי במישרים פשוט. גט מעושה בגוים פירוש שאנסוהו גוים פסול ופוסל בכהונה באנסוהו ב"ד רוצה לומר מאות' שכופין להוצי' כמו שכתבתי אבל אנסוהו שלא כדין אפילו ריח גט אין בו וכל זה שאנסוהו הגוים בעצמם בלא דייני ישראל אבל אנסוהו במצות דייני ישראל וחבטו אותו הגויים ואמרו לו עשה מה שישר' אומרים לך פירוש השלם מצות דייני ישר' כשר ודינו בכל ענינו הוא כמו אם אנסוהו ישראל עצמן כמו שכתבתי פשוט ובבתרא וכן פר"ת אחר שחזר בו מהפי' הראשון שפירש כי בכל עני' פסול אפילו שאמרו לו עשה מה שישראל פלוני אומר לך וחזר בו ופי' כמו שכתבתי וכן עקר וכן פי' בה"ג וכן בתוספתא עשה מה [ש]ישראל פלוני אומר לך כלומר פלוני דיין ישראל אומר לך ועל פיו חובטי' אותו הגוים ליתן גט כשר כתיקון חז"ל וכן בירושלמי כי בגוים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך ולא מה שאני אומר לך.
